ששון ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובעים, בני זוג, נפצעו בתאונת דרכים ביום 24.1.04. אין חולק שעל הנתבעת לפצותם לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד).

התובע 1 – ציון ששון

התובע יליד 28.1.1947, עבד בתפקיד ניהולי בחברת "אל-על". שני מומחים קבעו לו נכויות עקב התאונה: ד"ר ביזר, רופא אף-אוזן-גרון קבע לו נכות (בשל בעיית שיווי משקל) בשיעור 10%, אך קבע שרק 4% מנכות זו נגרמו בתאונה – ובכך החמירו מצב קיים. לתובע עבר אורטופדי עשיר, לרבות ניתוחי גב. ד"ר מזור, אורטופד, קבע שלתובע הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המותני, אך גם לפני התאונה היתה לו הגבלה כזאת. ד"ר מזור סבר, שאף שרוב עמיתיו היו קובעים במקרה כזה 0% נכות, לאור מנגנון התאונה, אין זה הוגן להתעלם לחלוטין מחלקה של התאונה בנכות – והוא העריך חלק זה ב – 5%.

כחודש וחצי אחרי התאונה היה התובע ב"אי-כושר" ושכרו שולם לו על-חשבון "ימי מחלה". אח"כ שב לעבודה, אך במשך תקופה ארוכה מאוד הגביל רופא תעסוקתי את היקף המשרה שלו ושכרו הושלם לו על-חשבון ימי מחלה שצבר. כארבע שנים אחרי התאונה הוא פרש פרישה מוקדמת.

התובע מייחס את אותן הגבלות בעבודה ואותה פרישה מוקדמת לתאונה זאת. לכן, משמעותה התפקודית, לשיטתו, חורגת בהרבה מ– 9% הנכות הרפואית שנקבעה לו. הנתבעת מזכירה, שלמעשה רוב נכותו של התובע אינה קשורה לתאונה.

מהבדלים אלה, נגזרים גם הבדלים באומדני הנזק. התובע מעריך את נזקו כך: אלמלא התאונה היה ממשיך בעבודה עד פרישה בגיל 67. בשארית תקופת עבודתו היה ממשיך לצבור את ימי המחלה (וזכויות סוציאליות נוספות) – ועם פרישתו במועד, היה פודה אותן לפי נוסחת פידיון, שהוגשה ע"י העד אילני. ניצול חופשות המחלה גרם לו לאובדן חלק מפידיון זה. עוד הוא הפסיד בתקופת הביניים את ההפרש שבין השכר הפנסיוני שקיבל לשכר העבודה שהיה מקבל אילו המשיך לעבוד.

הנתבעת סבורה שבפרישה המוקדמת הפיק התובע טובת הנאה ניכרת (שהרי כדי "לעודד" עובדים לא בריאים לפרוש לגמלאות הוענקו עם הפרישה זכויות מעבר לזכויות שנצברו). את נזקו הכלכלי של התובע היא מבקשת להעריך באופן גלובאלי – וצנוע.

בטיעוני שני הצדדים מידה של צדק. ניצול מופלג של ימי מחלה מנע מהתובע לפדות אותם עם פרישתו. הפרישה המוקדמת כשלעצמה, גם מנעה ממנו להמשיך בעבודתו עד הפרישה – על כל היתרונות הכלכליים הקשורים בכך – שכר גבוה יותר וצבירה של זכויות סוציאליות.

מצד שני, יש לזכור שלא רק בשל 9% הנכות שנגרמו בתאונה ניצל התובע את ימי המחלה ופרש לגמלאות מוקדמות - אלא גם בשל הנכויות שהיו לו ממילא עוד קודם ואין להפריד באופן מלאכותי בין הדברים. משמע, רק חלק מהנזקים שניתן להעריך לפי הפרמטרים האמורים ניתנים ליחוס לתאונה.

אך בכך לא די: הפרישה המוקדמת אכן העניקה לתובע זכויות פנסיוניות משופרות – זו ה"עיסקה המפתה" שבזכותה יכול היה מנהל כח האדם לשדל עובדים לא בריאים לפרוש מהעבודה טרם זמנם, ולפנות את הדרך לעובדים כשירים מהם. לא הובאה ראיה במה שופרו תנאי הפנסיה שקיבל התובע ולא סופק לבית המשפט מסד נתונים המאפשר להעריך טובת הנאה זו באופן מספרי.

לפרישה המוקדמת היבט נוסף: אם התובע עבד בהגבלות רופא תעסוקתי ימי עבודה מקוצרים, הרי שעם פרישתו התפנו שעותיו והוא יכול לעסוק בפעילות המפיקה טובת הנאה כלכלית. זו בוודאי יכולה להיטיב מקצת מנזקיו. שוב, אין בפני די נתונים על מנת לכמת הטבה זו כראוי, שכן בכלל לא ברור כמה זמן יתמיד התובע בעבודה החלקית שמצא (שלפי תיאורו אותה ספק אם היא "קבועה" ו"יציבה") – או אולי דווקא, כשיסתגל למצבו החדש, ימצא טובה ממנה. נזכיר, שהתובע צעיר דיו, על מנת שיוכל להפיק פרנסה במגזר הפרטי – במיוחד נוכח ניסיונו וקשריו בנתב"ג.

לאור כל זאת מצאתי לנכון לפצות את התובע בסכומים גלובאליים כדלקמן:

בגין הפסדי השתכרותו מיום התאונה ועד היום - 60,000 ₪

בגין הפסדיו בעתיד לאור הפגיעה בכושר השתכרותו והתוצאות של פרישתו המוקדמת - 40,000 ₪.

בגין נזק לא ממוני, עפ"י הכללים בהתאמה לגילו ולאור תקרת הפיצוי בנכויות הפחותות מ – 10% –אני פוסק לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪.

התובע טוען להוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ולפיצוי בגין עזרת קרובי משפחה. אף שהתובע "העריך" הוצאות אלה, אין ערך ראייתי רב להערכותיו. הקבלות שהוצגו מעטות. "הערכה" ו"אומדן" אינם כלים מספיקים להוכיח נזק מיוחד שכבר התרחש. לגביו נדרש בעל-דין לספק פרטים מדויקים. אמירות כלליות ומספרים הנזרקים לחלל האוויר הם תחליף לא מספק למידע מהימן. סביר שבתקופה הסמוכה לתאונה היו לתובע ולאשתו – שבעניינה אדון בהמשך - הוצאות מסוימות והם נזקקו לעזרת קרובים ולעזרה הדדית. בכל ראשי נזק אלה, אני מעריך את נזקי התובע בעבר ובעתיד ב – 10,000 ₪ בלבד.

נוכח אחוזי הנכות הנמוכים למדי שנקבעו בגין כל אחד מתחומי נכותו של התובע איני פוסק לו פיצוי בגין הוצאות נסיעה או עזרת זולת לעתיד. בהוצאותיו הרפואיות לעתיד, תישא קופ"ח שבא הוא מבוטח, עפ"י הוראות הדין.

לאור זאת, סך כל נזקי התובע 1 הם - 125,000 ₪.

התובעת 2 – יפה ששון